החלטה בתיק פש"ר 7568-07-10

1.         ביום 21.03.10 הגישו החייבים בקשה לצו כינוס ולהכרזתם פושטי רגל. צו הכינוס לנכסי משיב 2 (להלן: "החייב") ניתן ביום 12.07.10 ולנכסי משיבה 1 (להלן: "החייבת") ביום 14.07.10. במסגרת הבקשה הצהיר החייב על חובות בסך של 296,795 ש"ח ל-13 נושים, אך בפועל הוגשו 3 תביעות על סך של 33,853 ש"ח מהם 7,964 ש"ח בדין קדימה. החייבת הצהירה על חובות בסך של 344,677 ש"ח ל-11 נושים ובפועל הוגשה תביעה אחת על סך של 7,964 ש"ח בדין קדימה, כשתביעה זו הינה משותפת לה ולבעלה. במסגרת הצווים שניתנו הושת על כל אחד מהחייבים תשלום חודשי בסך של 350 ש"ח.

2.         לדברי החייב, החובות נוצרו בשל הסתבכויות כספיות בעסקים שהקים. בשנת 1997 הוא הקים יחד עם שותף בשם אילן גאון, את חברת "א.ח סנ-דור התקנות בע"מ" (להלן: "החברה"). לטענתו, הוא היה אחראי לצד המקצועי ולא עסק כלל בצד הפיננסי של החברה. מעורבותו בעניינים אלו הייתה כה קטנה עד כי לא הייתה לו זכות חתימה בחשבון הבנק של החברה. בתום שנת פעילות אחת נקלעה החברה לקשיים בעקבותיהם סוכם כי החייב והחייבת יזרימו כספים לחברה ובתמורה קיבלו המחאות הנושאות זמן פירעונן עתידי. בחלוף חצי שנה נוספת עזב השותף, מר גאון, את החברה כשהוא מותיר את בני הזוג עם חובות כספיים ועם התחייבויות רבות לביצוע עבודות ללקוחות ששילמו על עבודות אלו מראש. לטענת החייבים, בשל אותם חובות הם נאלצו למכור את ביתם בראש העין, סילקו את המשכנתא אשר רבצה על הנכס וביתרה הם פרעו את החובות. באותה שנה לקתה החייבת במחלה קשה והיא נאלצה לעזוב את עבודתה, ופרנסת הבית נפלה כולה על כתפי החייב שעבד באותה תקופה כשכיר במסגריה. לפני כשנתיים חלה גם החייב באותה מחלה קשה, וכיום הוא מחלים ממחלתו. בשל המצב הוא נאלץ להיכנס כשותף גם בעסק זה בו עבד כשכיר, וכשגם עסק זה קרס נתבעו החייבים על חובות נוספים בשל ערבויותיהם לחובות העסק. במהלך השנים האחרונות החל משנת 2000 נוצרו לחייבים חובות ארנונה למועצה האזורית שומרון וחובות לוועד המקומי בישוב עלי זהב בו הם מתגוררים.

3.         החייבים הצהירו כי אין בבעלותם נדל"ן ואף לא כלי רכב, והם מתגוררים בבית השייך לאמה של החייבת. כיום, החייב עובד כשכיר בתור נהג והחייבת עובדת כשכירה בהוראה ומוכרת בעלי חיים בחנות באריאל. על שולחנם סמוכים שלושה מילדיהם, בגיר ושני קטינים.

4.         חקירת הכנ"ר העלתה כי דירתם של החייבים בראש העין נמכרה בחודש 11/1996, חודשים מספר לפני שהחייב נכנס בשותפות עם מר גאון בחברה. הכספים שהתקבלו ממכירת הדירה שימשו ככל הנראה לסילוק חובות של החייב מעסק אחר שהיה בבעלותו בעבר. בדו"ח ציין החוקר כי אכן לא נמצאו נכסי מקרקעין וכלי רכב הרשומים על שם מי מהחייבים, ואולם נתברר כי החייבת משתמשת דרך קבע בג'יפ יוקרתי מתוצרת קרייזלר גרנד צ'רוקי, שנת ייצור 2003, הרשום על שם בנה בן ה-26 המתגורר בישוב. הרכב נרכש ביום 28.01.11 בסכום של 73,000 ש"ח כאשר 44,000 ש"ח מהסכום נלקחו בהלוואה מ"מימון ישיר". עובר לרכישת רכב זה, השתמשה החייבת דרך קבע בג'יפ מסוג יונדאי גלופר אשר גם הוא היה רשום על שם בנה. החייבת סיפרה בחקירתה כי הם נושאים בהוצאות השוטפות  אשר כרוכות באחזקת הרכב לרבות תשלומי דלק, הביטוח והרישוי השנתי. החייבת גם לא הצהירה על הכנסותיה מעבודתה כמוכרת בחנות בעלי החיים באריאל בסך של כ-2,000 ש"ח לחודש, והכנסתה זו לא באה בחשבון הכנסות החייבים בדו"ח החקירה. כמו כן, החייבים דיווחו במסגרת ההוצאות על תשלום דמי שכירות בשיעור 2,400 ש"ח לחודש, כאשר בפועל לא הועבר תשלום במשך שלושת החודשים האחרונים לפחות לאם החייבת אשר בדירתה הם מתגוררים. 

5.         באשר להתנהגות החייבים ממועד מתן צו הכינוס, צוין בדו"ח כי החייבים משלמים את התשלומים החודשיים במועדם והם הגישו גם את הדו"חות החודשיים כסדרם. ואולם לטענת הכנ"ר דו"חות אלה אינם משקפים את הכנסותיהם האמיתיות של החייבים והתמונה שצוירה על ידם אינה משקפת את מצבם הכלכלי. חקירת הכנ"ר גם העלתה כי החייבים הפרו את צו הכינוס בכך שלא הציגו מסמכים המעידים על משלוח הודעות לנושים, ובכך ששילמו חוב ארנונה למועצה האזורית שומרון בסך כולל של 9,435 ש"ח (נכון לחודש מרץ 2011), וביצעו בכך העדפת נושים. בהקשר זה צוין כי החייב הינו נציג הישוב עלי זהב במועצה האזורית. עוד צוין כי משכורותיהם של החייבים מופקדות בחשבון בנק על שם אמה של החייבת, כשלאם חשבון בנק נוסף אשר אליו מופקדות הכנסותיה השונות. הדבר מקים חשד כי החשבון נפתח אך ורק לשימושם של החייבים בשל המגבלות החלות עליהם. כתוצאה מכך גם, החייבים ממשיכים לצבור חובות. עיון בתדפיס חשבון הבנק מגלה כי החייבים משלמים תשלום חודשי של למעלה מ-1,000 ש"ח לחברת פלאפון,  כי ישנם החזרי הלוואה בסכומים של 1,400 ש"ח, וכי נעשה שימוש בהמחאות ובכרטיסי אשראי לתשלום חלק מהתשלומים עליהם הצהירו החייבים בהוצאותיהם. החשבון נמצא ביתרת חובה בסך של 12,000 ש"ח, חוב שלא היה קיים נכון למועד מתן צו הכינוס. צוין גם, כי החייבים שילמו בחודש מרץ 2011 לוועד המקומי עלי זהב 1,700 ש"ח כאשר החיוב החודשי הממוצע לוועד עומד בדרך כלל על סך של 378 ש"ח בלבד. כך גם, החייבת הצהירה על הוצאה בסך של 3,400 ש"ח בשל שכר לימוד לבנה כאשר בפועל שולם סך של 104.5 ש"ח בלבד כפי שעולה מהקבלה שצירפה החייבת. גם העובדה שהחייבים דיווחו על רכישת נעליים בסכום של 808 ש"ח מלמדת כי החייבים אינם חיים ברמת חיים ההולמת את מצבם, ואף מאשש את החשד כי מצבם הכלכלי טוב מזה המשתקף מדיווחיהם.

6.         בתגובה טענו החייבים כי הם אנשים המנהלים אורח חיים צנוע ופשוט וכי הם נקלעו לקשיים כלכליים בתום לב. התמונה המצטיירת לפיה הם חיים חיי מותרות, שגויה. הם ציינו כי מסרו הודעות לנושיהם וצרפו את אישורי המסירה. באשר לתשלום למועצה האזורית שומרון נטען כי הם פעלו בתום לב מבלי לדעת כי הדבר אסור, והזדרזותם לשלם למועצה נבעה מהיות החייב חבר הנהלה במועצה מטעם היישוב עלי זהב ועל פי תקנון המועצה אדם הנושא בחובות למועצה אינו יכול לשמש בתפקיד זה. משנודע לחייב כי הדבר אסור הוא חדל מלעשות זאת. באשר לחשבון הבנק נטען כי האמור בדו"ח אינו נכון וכי החשבון משמש את אם החייבת הרשומה כבעליו בלבד. כל פעולה המתבצעת בחשבון מתבצעת על ידה. גם ההוצאות הנזכרות בדו"ח הן הוצאות של האם. בנוסף, הם צירפו פירוט העסקאות בכרטיס האשראי של האם כפי שנתבקשו לעשות. בשל העובדה שחשבון הבנק הוא של האם, אין להסיק שהם לא שילמו לה שכר דירה, שכן מאחר והכנסותיהם והוצאותיהם מתבצעות דרך חשבון הבנק של האם לא היה צורך לבצע פעולה לשם העברת כספים מהם אל האם ולכן אין בידם אסמכתא המתעדת העברת כספים מהם אל האם. בעניין תשלום שכר הלימוד עבור בנם של החייבים, הם טענו כי הצהירו על החוב כולו והקבלה שהוצגה לכנ"ר מתעדת אך חלק ממנו מפני שהוא שולם בתשלומים. סך של 808 ש"ח המופיע בקבלה על רכישת נעליים שולם עבור שלושה זוגות ולא עבור זוג אחד כטענת הכנ"ר. הם הודו כי הם עושים שימוש מזדמן ברכב של בנם, כשהם נושאים בתשלום הדלק ודמי הביטוח כהוקרת תודה. באשר לאי דיווחה של החייבת על הכנסתה כמוכרת בחנות לבעלי חיים היא טענה כי טרם קיבלה תלושי שכר ממקום עבודה זה, ובכוונתה היה לדווח עליה עם קבלתם.      

7.         סעיף 18ה(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 מגדיר את השיקולים המהותיים שעל ביתהמשפט לשקול בבואו להחליט בבקשה לפשיטת רגל, ונאמר בו כי בית המשפט יחליט לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו. העמדת תום לבו של החייב בבסיס הליכי פשיטת הרגלנובעת מכך כי "אין כל הצדקה לתת 'קרש הצלה' לחייב אשר בא לבית המשפט בידיים שאינן נקיות, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר" (רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810, 814. וראה גם ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [20.11.08]). במסגרת בחינת תום לבו של החייב ייתן בית המשפט את דעתו בין היתר גם להתנהגותו של החייב, הן במהלך יצירת החובות והן לאחר מכן במסגרת הליך פשיטת הרגל עצמו (ראה ע"א 9782/05 טנג'י נ' קריספין, פורסם במאגרים[18.01.10]; ע"א 8973/05 תבין נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [22.01.07]; ש' לוין וא' גרוניס פשיטת רגל(מהדורה שלישית, ירושלים, תש"ע) עמ' 156). בין היתר, חייב נדרש לשתף פעולה באופן מלא עם הכנ"ר, למלא אחר חובת הגילוי המוטלת עליו, להגיש דוחות הכנסות והוצאות במועד, להציג מסמכים להם נדרש, לחשוף בחקירתו וכן בדוחותיו את כל נכסיו והכנסותיו, וכן את כל חובותיו והוצאותיו (ראו, למשל, ע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [1.02.11]; ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [9.08.09]).

8.         בענייננו, חובותיהם של החייבים נוצרו ככל הנראה בתום לב בשל הסתבכותו של החייב בעסקיו תוך שהוא מנסה לעמוד בהתחייבויותיו כלפי הלקוחות, ואגב כך יצר חובות נוספים. החייבים גם מילאו אחר צו התשלומים, הגישו דו"חות בזמן והתייצבו לחקירתם במועד. ברם, הרושם הוא כי יש צדק בטענת הכנ"ר כי הדו"חות אינם משקפים את התמונה המלאה, וכי החייבים אינם מציגים בפני בית המשפט את מצבם הכלכלי לאשורו. בית המשפט ציין לא פעם את החומרה בה יש לראות העלמת פרטים על ידי חייב, מפני שאי שיתוף פעולה עם הכנ"ר מונע ממנו להתחקות אחר רמת החיים האמיתית שחייב מנהל (ראו פש"ר (מחוזי-י-ם) 5316/08 ‏ ‏מלכה נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [21.09.10]). החייבים משתמשים ברכב הרשום על שם בנם תוך שהם נושאים באחזקתו השוטפת ומשלמים את כל ההוצאות בגינו בכלל זה את תשלומי הרישוי והביטוח, כשבד בבד הם הצהירו כי הם אינם מחזיקים בכלי רכב. בנם של החייבים, שהינו אך כבן 26, מחזיק בבעלותו מלבד הג'יפ בו משתמשים הוריו, רכב נוסף הנמצא בשימוש אשתו וקטנוע עליו הוא רוכב לעבודתו. מצב דברים זה, בו הבן מחזיק בשלושה כלי רכב, כשבעת ובעונה אחת החייב הודה בחקירתו כי הרכב נמצא בשימוש שלו ושל אשתו רוב הזמן והם נושאים באחזקתו כאמור, מקים חשש רציני כי הבעלים האמיתי של הג'יפ הם החייבים עצמם וייתכן שהם אלו שנשאו במימון רכישתו. כך או כך, לא הייתה הצדקה שלא לדווח על הג'יפ במסגרת הדוחות שהוגשו על ידי החייבים לכנ"ר. גם אין מחלוקת כי החייבת לא הצהירה בדוחות על כלל הכנסותיה. העדפת נושים גם בה די כדי להצביע על חוסר תום לב שיש בו די כדי לדחות בקשה להכרזה על פשיטת רגל (ע"א 9998/06 חזן נ' בנק דיסקונט בע"מ, פורסם במאגרים [20.07.08]; פש"ר (מחוזי-חי') 5169/04 פרברי נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [22.04.10]). בשל כל אלו די ברור כי אין מקום להיעתר לבקשת החייבים ולהכריזם פושטי רגל.

9.         עם זאת, בשל היקף החובות הנמוך יחסית של החייבים, הכנסותיהם שאף ייתכן שהן גבוהות מאלו המוצהרות על ידם, ייתכן ונושי החייבים יימצאו תועלת דווקא בקיום ההליך, או שמא באמצעות הסדר לפי סעיפים 35-33 לפקודה. אין אפוא, הכרח לדחות את הבקשה ולבטל את ההליך בשלב זה. הנכון הוא כי ההכרעה בעניין תדחה עד לבחינת מצבם הכלכלי של החייבים לאשורו על ידי מנהל מיוחד אשר ימונה למטרה זו. בד בבד, יש להגדיל את צו התשלומים המושת על החייבים, מסקנה המתבקשת בין היתר בשל משכורתה של החייבת שלא דווחה. 

10.       אני ממנה אפוא, את עו"ד שמעון אורי כמנהל מיוחד על נכסי החייבים. המנהל המיוחד יתחקה אחר נכסיהם, הכנסותיהם והוצאותיהם של החייבים. בין היתר הוא יבחן את מקורות מימון רכישת הג'יפ הרשום על שם הבן, יחקור את הבן ויקבל ממנו את כל המסמכים הקשורים לרכישת הג'יפ, חשבונות הבנק שלו וכיוצ"ב.

עו"ד אורי יחתום על ערבות בסך 36,000 ש"ח.

צו התשלומים יעמוד החל מיום 1.07.11 על סך של 1,000 ש"ח עבור כל אחד מהחייבים.

החלטה זו תומצא לצדדים על ידי המזכירות.

ניתנה היום,  כ"ב אייר תשע"א, 26 מאי 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: